מהם הגורמים המרכזיים שמעוררים כעס אצלנו ואצל ילדינו? - סיכום הרצאה, חלק א'

כעס הוא רגש לגיטימי ואנושי, מותר לכעוס, השאלה היא איך מבטאים אותו.

כיום אנו יודעים כי הכעס מגיע מכמה סיבות חלקם שלא בשליטתנו – גורמים חיצונים שמעוררים בנו את הכעס ומנגד גורמים פנימים – באחריותנו המלאה.

גורמים חיצוניים יכולים לבוא כתוצאה מ:

• מגורמים פיזיולוגיים.

• שינויים סביבתיים מאתגרים.

• טראומה אישית, התעללות, הזנחה או דחייה.

ואילו הכעס הפנימי שבאחריותנו שנולד כאשר יש פער שבין אייך שאחר מתנהג לבין הציפיה שלי ממנו.

על זה נתמקד במאמר זה.

כאמור כעס כשלעצמו הוא רגש בקשת הרגשות שלנו. לעיתים עוזר לנו בחיים וגם מעביר מסר האומר: "עד כאן", "אני לא מוכן מעבר לכך", "חצית קו אדום". רגש זה הופך לבעייתי כאשר עוצמתו חזקה מדי, בתדירות גבוהה, או שאנו מבטאים אותו בצורה שאינה יעילה לנו ולסביבה.

מה שלרוב מנהל אותנו סביב נושא הכעס הם האמונות שלנו – איך מתנהלים עם כעס, מה זה כעס, מה מותר מה אסור, מה ראינו בילדותינו. ולכן חשוב שנבחן כל אחד ואחת עם עצמה מה האמנות שלנו כלפי כעס – שזו תחילת העבודה העצמית לשנות את תבניות החשיבה.

נראה כי הילדים שלנו בד"כ מצליחים להוציא אותנו יותר מהר ובתדירות יותר גבוהה מאיזון ובכך אנו מוצאים עצמנו מתפרצים וכועסים עליהם יותר מאשר על המבוגרים סביבנו. למה זה קורה לנו?

להלן כמה דוגמאות שמתארות מה קורה לנו שלא תמיד במודע מפעיל אותנו מול ילדינו:

1. עולם הציפיות העשיר שלנו מול ילדינו – כאשר ילדינו יודעים מה מצופה מהם ובכל זאת לא פועלים כנדרש אנחנו מתאכזבים, מתוסכלים וכועסים. לרוב אנו גם מצפים מהילדים דברים מבלי שכלל אמרנו אותם בקול כי זה נראה לנו ברור מאליו. זהו מעגל הרסני בקשר המשפחתי. לכן חשוב שנבחן את כל הציפיות שיש לנו מהילדים. נבחן מה באמת אמרנו להם ומה לא, נבחן אלו ציפיות הן ראליות ואלו לא, נבחן אייך המסר של הדברים עוברים לילידים.

2. פער ערכים - כל אחד מאיתנו גדל ומביא ערכים למשפחה, אותם ערכים שאנחנו רוצים להעביר לילדינו. עם זאת לפעמים הערכים הלאו אינם תואמים את העידן ואנחנו מצפים מהם שיפעלו כמו שאנחנו היינו ילדים – אחד הערכים שמייצר הרבה קונפליקטים וכעסים הוא ה"כבוד". שימו לב לאיך היום הכבוד נתפס ע"י הדור הצעיר ומה אנו מצפים מה. תבדקו מה בתוך הערך כבוד אפשר לעדכן לעידן של היום ומה הוא קו אדום שלא תוותרו עליו.

3. כעס שאנו שומרים בבטן – אנחנו מסתובבים עם כעסים לפעמים קטנים או גדולים כתוצאה מכך שמישהו בעבודה עיצבן אותנו או אולי בכביש – אנחנו לא מעבדים את הכעס וכאשר נכנסים הביתה הילדים הם אלו שסופגים את הכעס הזה. לפני שאתם נכנסים הביתה קחו כמה נשימות עמוקות תשאלו את עצמכם האם אני עצבני? האם אני כעוס? על מי? למה? איך אני יכול להרגיע את עצמי? לילדים שלנו לא מגיע להיות שק חבטות של עולם המבוגרים.

על מנת לעזור לעצמנו להירגע חשוב מאוד להיות במודעות!

אנחנו יכולים להשתמש בכמה כלים:

1. זיהוי התחושה שעולה מהגוף: חום, דופק מאוץ, קוצר נשימה....

2. תרגול נשימות עמוקות.

3. התרחקות מהסיטואציה ותמולל הרגש שעולה לנו: "אני מרגיש שאני עומד לכעוס לכן אני בוחר להתרחק ולנשום. כדאי להגיד בקול רם שהילדים ילמדו מכם או להגיד את הדברים לעצמכם בלב.

4. כלי נוסף זה לייצר לעצמנו מנטרות כעוגנים – כשאני מרגישה שאני שהילד מתחיל ל"הדליק" אותי אני יכולה להגיד לעצמי: "הוא לא נגדי, הוא בעד עצמו".

5. בזמן ההתרחקות נהלו עם עצמכם שיח חיובי - "כל הכבוד, הצלחת להתרחק, זה עובד המצב לא הדרדר..." אף אחד לא יחזק אתכם אם לא תחזקו את עצמכם.

6. לבסוף קיימו שיחה עם הצד השני בה אתם מדברים אך ורק על החוויה שלכם ומה הציפיות שלכם כדי שיהיה ברור להבא איך למגר את המצבים האלו.

איך נעזור לילדינו להתמודד עם ניהול הכעסים שלהם - במאמר הבא.